החלטה בתיק ת"א 31986-08-12

1.         המבקש, הנתבע 2 בתביעה העיקרית, מבקש לסלק התביעה על הסף משני טעמים כדלקמן:

א.         התיישנות.

ב.         אי צירוף חוות דעת רפואית.

2.         עסקינן בתביעה שעילתה רשלנות רפואית, במסגרתה טוענים המשיבים כי הנתבעים בתביעה העיקרית התרשלו כלפיהם במהלך הלידה ו/או הטיפול הרפואי לאחר הלידה במשיב 1, בנם של המשיבים 2-3, שאובחן כחולה במחלת ההידרוצפלוס.

            עוד טוענים המבקשים 2-3 בכתב התביעה, לעילת "הולדה בעוולה".

3.         המשיב 1 נולד ביום 13.8.87.

4.         לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות ובתשובות, נחה דעתי לדחות את הבקשה אך בכפוף לאמור להלן.

התיישנות

5.         בכל הקשור לטענת ההתיישנות הקשורה לחלק התביעה הנוגע לתביעת המשיב 1 בעוולות נזיקיות, דין הטענה להידחות מהטעם הבא:

            א.         התובע נולד ביום 13.8.87.

                        הוא הגיע לגיל 18 ביום 13.8.2005.

            על פי סעיף 10 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 - "בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין הזמן שעדיין לא מלאו לתובע שמונה עשרה שנה".

            על כן במקרה דנן את שבע שנות ההתיישנות יש למנות מתאריך 13.8.05, ואז לכאורה 7 שנות ההתיישנות מסתיימות ביום 13.8.12, תקופת פגרת בתי המשפט.

ב.         על פי סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981 - "במניין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה".

            בע"א 3141/99, מגדל חב' לביטוח בע"מ נ' פודמינסקי, פד"י נה(5) 817, 822, ציין בית המשפט אודות מקרה דוגמת זה דנן, שסוף תקופת ההתיישנות נופלת בפגרת בתי המשפט, כי לנוכח סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, אם סוף תקופת ההתיישנות נופלת בימי הפגרה, כי אז "נדחה סופה של תקופת ההתיישנות ליום החול הראשון שלאחר פגרת בתי המשפט".

            היות ובמקרה דנן סוף תקופת ההתיישנות נופלת בפגרת בתי המשפט, כי אז יש לומר שסוף תקופת ההתיישנות נדחה ליום החול הראשון שלאחר פגרת בתי המשפט, ובמקרה דנן עד ליום 2.9.12 (שכן יום 1.9.12 הוא יום שבת).

ג.          משהוגשה התביעה דנן, בנוגע לתביעת המשיב 1, ביום 30.8.12, יש לומר כי הוגשה תוך תקופת ההתיישנות ולא לאחריה.

6.         בכל הקשור לתביעת ההורים, המשיבים 2-3, בעילת "הולדה בעוולה", גם אין לקבל הטענה שהתביעה התיישנה מהטעמים הבאים:

א.         הטענה להתיישנות של המבקשת היא לנוכח הלכת המר (ע"א 1326/07, המר נ' עמית, פס"ד מיום 28.5.12 - פורסם במאגר נבו).